אבל מה שהם בעצם עושות לנו ולמערכת שלנו,  הן רק אוטמות.  זרימה טבעית של אנרגיה, של רגשות, וגם של חוויות. אוטמות את התנועה הטבעית בתוכנו, שיכולה לייצר מפגשים,  מערכות יחסים. ואפילו לאפשר לנו לחוות אהבה. וגם מונעות מאיתנו את האפשרות להרפא.

תכלס, לא מאפשרות לפצע להגליד.

כי אהבה אין פירושה  רק שמחה, וזרימה חלקה ללא עכבות, וללא מעידות או התפתלויות. 

אהבה היא האפשרות להרגיש את כל מנעד הרגשות , הגם שחלקם יכולים להיות לא נעימים, יש להם ערך ליצור בתוכנו זרימה ואנרגיה.

האהבה  היא האפשרות לחוות, גם את השריטות, את הפצעים, והכוויות. ולדעת שהם חלק ממני. חלק מהמסע שלי כאן.

ואותם, לא רק שכדאי שאקבל, האמת היא שמהם גם אוכל לצמוח ולהיפתח לשלבים הבאים

למדתי, שאצל הצמחים,  הצמח צומח מהחלקים העדינים, הרכים והחשופים שבקצותיו. דווקא משם, מהמקום החשוף והרך יכול להתפתח ניצן חדש, של ענף, עלה, או פרח, שימשיך את התפתחותו וצמיחתו של אותו הצמח.

במלים אחרות,  אם הצמח היה סוגר את המקום העדין שבו, בהקבלה אלינו- היה חובש את החלק הפתוח, הפצוע והפגיע שבו,  היה מפסיד את צמיחתו ואת פוטנציאל החיים שבתוכו.

* יש מקרים בהם הכוויה, הפצע הם מאוד עמוקים עד שחצו שכבות רבות בתוכנו. במקרים אלו יש צורך בריפוי ובטיפול יותר עמוק ועדין. וכדאי להעזר באיש מקצוע