כמה חונכנו, להיות בחמלה לאחרים. לילדים, לבני זוג, לשכנים, לאנשים איתם אנחנו עובדות,  לעולם.

וכמה קשה לנו מול עצמנו.

וזה כי גדלנו בתרבות של טוב ורע

של צריך

ושל נכן או לא נכון

ושהכל יהיה מושלם וללא סדקים.

הצריך אומר שאם הצליח בהתאם למצופה, אז זה מוגדר כטוב. ואם לא קרה בהתאם, אז אוטומטית מתווייג כנכשל, התפרק.

איכות של חמלה אומרת ,שאף אחד מאיתנו, לא באמת יודע האם התוצאה של אותו הרגע תהיה טובה או רעה. מה יצמח מתוך אותה חוויה ומה  יתפרק או יתפוגג

וגם אם יתפרק או ילך, אז מה יוולד מחדש..

איכות של חמלה אומרת שלחיות באמת, זה  לא שחור או לבן. אלא פלטה של צבעים שבכל פעם יוצרת ציור אחר.

מכירות/ים את זה שיום קשה, נגיד בעבודה. לא הלך כמו שתכננתי. איכזבתי מישהו, נוצר קופנליקט, לא הספקתי מה שהייתי אמורה, מפגש קבוצתית שהתפרק. בד"כ גם כל זה קורה באותו היום. מה שנקרא, כל החבילה

נו איך לא? 😊

אך השאלה היא, האם זה יום טוב או רע?

האם הצליח לי או נכשלתי?