העניין הוא, שכחברה וכתרבות, חונכנו מכל מיני סיבות ,שרובן כתובות בהיסטוריה, לחיות על פי איכויות זכריות. להיות חדורי מטרה, לנוע כמו חץ, לא להתחשב בדרך, כי מה שחשוב זה הגעה ליעד.

למדנו שבלבול או כאוטיות זה חולשה, ומהיר זה יותר שווה מאיטי , וחשוב להגיע ראשונים אחרת "נמות" במקום לעבוד בשיתוף פעולה וכו וכו'…

כל אלו בלבלו לנו את המערכות, ויצרו חוסר איזון גדול.

 קודם כל בתוכנו. ואז גם בעולם כולו.

ובא לי להגיד, אולי לצעוק, שהן שתיהן שוות בחשיבותן בתוך המערכת שלנו ולפלנטה כולה.

ועל מנת לשוב ואיזון יש לתת מקום לשתיהן.

אז הן שתיהן חשובות. אך הן לא שוות מבחינת הנפח שהן תופסות או אמורות לתפוס.

האנרגיה הנקבית היא דווקא זו שיותר רחבה מהאנרגיה הזכרית.  כך זה במערכת שלנו וכך זה ביקום.

אך אנו חיים הפוך.  שהאנרגיה הזכרית תופסת את מרכז הבמה. ומתוך זה נוצר כאן באלגן. והעולם מלא מלחמות, תחרותיות וסבל רב.

האנרגיה הזכרית, היא אנרגיה מדהימה וחשובה. אך בשל העוצמה שבה, היא דווקא אמורה להיות אחוז קטן יותר מסך כל הפעילות והוויה שלנו.

בטח עבורנו הנשים.

ווהוו כמה התרחקנו משם.

ההזמנה היא לחזור בחזרה לגוף שלנו. אל מקור הטבע שלנו. להיזכר בידע אשר טבוע בו וזמין עבורנו. להתחבר אל האיכויות הנקביות וגם הזכריות המייטביות שיש בבריאה. לתת להן ביטוי בתוך היומיום.

ולהשפיע בכך על אורח החיים. קודם כל על חיינו הפרטיים. זה עושה פלאים!  מניסיון!!

דבר שני, להעביר את זה הלאה לסביבה שלנו. וזה מאוד פשוט. כי מעצם זה שאנחנו מחוברים לטבע שלנו, אנחנו בעצם מהדהדים את זה הלאה.

לכן אני מרגישה שזו ממש חובה שלנו, הנשים.

זה התפקיד שלנו בזמן הזה.

להתחבר לאנרגיה הנקבית.

להחיות אותה אחרי מאות שנים של תרדמת.

ומתוך כך, לאחר שזו תתעורר.

יוכל לחזור האיזון.