כבני אדם, הטבע שלנו הוא לשחזר דברים.

אנו עושים זאת, עד אשר משתנה האנרגיה בתוך הדבר, עוברת  טרנספורמציה, משנה צורתה ומשתחררת.

לכן אנחנו משחזרים אירועים, שקרו לנו, עד שנעבור איתם, את אותו שינוי, שכתוב לעיל.

השחזור, יש לציין, אינו חייב להיות מדויק. זאת אומרת זה יכול להיות אירוע דומה ואף זהה לזה שחווינו, אך הוא  יכול לבוא לידי ביטוי גם בצורה שונה.

ומה שדומה, זה התדר הרגשי, האנרגטי התפיסתי …

לדוגמא: אם חווינו בילדות משהו קשה, שקשור בחוויה של לא ראו אותי, לא הקשיבו לקולי. ואולי אפילו ההפך. והחוויה נצרבה בתוכי. יש סיכוי גבוה שהתפיסה שנוצרה סביב זה, היא שאני שקופה/  לא ראויה/ לא שווה/ שאין לי מקום/ שאין לי טעם להשמיע את הקול שלי כי הוא גם ככה לא נשמע.

ואז חלק מהחוויות, שאצור במהלך החיים, יהיו אירועים או סיטואציות, שישחזרו את אותה חוויה רגשית, אנרגטית שמתאימה לאותה תפיסה שנוצרה אצלי. גם אם היום אני כבר לא בדיוק במקום הזה, גם אם התפתחתי מאז ואף עברתי שינויים.

זה ימשיך כך, עד אשר, אתן את מלוא הביטוי הרגשי, ואתן תוקף תודעתי לאותה חוויה שצרובה בתוכי.

לכן הסיפור אינו חייב להיות זהה. המקורות שלו או "התוצרים" שלו כן.

אירועים כאלה הם גם אירועים אישיים וגם קולקטיביים.