האלוהי האנושי שאנחנו
ומה אם נלך עם הידיעה, שבאנו לכאן, כנשמה – שהיא ניצוץ אלוהי. (חלק מהאלוהי), על מנת לעשות דרך, להתפתח, להירפא ולהגשים, בתוך הגוף הגשמי שלנו, האנושי כמו שאני קוראת לו.
לפני כמה עשורים, שהתחילה בעידן שלנו, בחברה המערבית בעיקר, התעוררות רוחנית. הרגשנו שבאנו לכאן, לחיים הללו, על מנת לעבור הארה, התעלות רוחנית.
אך מאז, השתנתה התפיסה המובילה, וכעת אנו מבינים, שאנו בעצם בראש ובראשונה מהות רוחנית , גבוהה ומחוברת למימדי אינסוף. ובאנו לכאן, כדי להתפתח ולעבור דרך של למידה וריפוי בתוך מה שהמימד הגשמי הזה מציע לנו.
ובואו, כולנו יודעים כמה זה לא תמיד פשוט. אפשר אפילו לומר, שזה לפעמים מרגיש כמו לא איזו מציאה גדולה כל מה שקורה כאן. בטח עכשיו. בימים אלו.
אך מה אם היינו יודעים, שכל מה שקורה לנו בחיים האלו, כן גם מה שקורה לנו עכשיו. קשה, עצוב. בלתי ניתן להכלה בהרבה מובנים, ככל שיהיה, הוא חלק מהדרך שלנו להתפתחות. ומה שהוא מבקש מאיתנו זה להתעורר.
אז מהי ההתעוררות הזו שכולם מדברים עליה?
אחד הדברים שאופייניים לנו בני האנוש, זה האוטומטיים. אנו אוהבים מאוד לזרום עם השגרה, לנוע בדרך שכבר מוכרת. גם אם אנחנו יודעים מבפנים ומקבלים כבר כל כך הרבה סימנים מבחוץ שזו לא הדרך הנכונה לנו. שסטינו ממנה באופן די משמעותי. שלא בשביל זה הגענו לכאן. אך לרוב הסימנים הללו לא מספיקים לנו. כי כאמור הנטייה, לנוע באוטומט ובמה שכבר מוכר.
ולכן בהרבה מהמקרים, אנו נמשיך לנוע בדרך עד אשר משהו יסיט אותנו ממנה ויאלץ אותנו לעצור.
לבחון מחדש…
זה קורה לנו באופן אישי בכל מיני אירועי חיים מטלטלים,
וזה קורה גם כאירועים קולקטיביים .
זה קרה בקורונה. וחלק של התעוררות משמעותית עשינו שם.
אך ממש זה לא הספיק.
בתמונה רחבה ופרספקטיבה של זמן. ניתן לסמן הרבה אירועים בהיסטוריה שפרקו , הרסו אפילו הכחידו את כל מה שהיה. ושלאחריהן נבנו מציאויות חדשות
אז מה אנחנו אמורים לעשות? איך קורית ההתעוררות הזו?
האמת, לא באמת מישהו אחר יכול להגיד לנו מבלי שנחקור את זה בעצמנו.
אני יכולה רק להציע מתוך כל מה שאספתי ולמדתי תוך כדי הדרך שלי
ההזמנה היא להתחבר לרעיון שבאנו לכאן , כדי לבטא, להגשים ולנוע את הדרך, מתוך המהות הנשמתית שלנו.
אך לא די בכך. שכן, אז שוב אנחנו יכולים להרגיש "בטעות" שעלינו לעשות משהו גבוה כזה, להיות משהו, להתעלות איכשהו.
כשבעצם, באנו לכאן, לבטא את המהות שלנו, אך בתוך הגוף האנושי שלנו.
שזה אומר, להיות, לחוות ולחיות בתוך הגוף הפיזי, הרגשי, המנטלי והאנרגטי שיש לנו.
אותה מהות שמהדהדת בתוכנו, כדאי שתוביל אותנו בבחירות שלנו, שתנחה אותנו בפעולות שלנו, ושנהיה איתה בקשר כמה שיותר.
זאת אומרת שהמהות של מי שאני, היא הדבר הכי פשוט והכי קרוב למקור, ללא המסכות שעטינו על עצמנו. היא סוג של איכות, אולי מסר, או תפקיד שיש לו ערך גם עבורי וגם עבור הבריאה.
והגוף האנושי שלנו, הוא זה שמסמן לי באיזו דרך עלינו לעבור כדי לבטא אותה.
כן לגמרי. הגוף האנושי, מספר לנו את הדרך. הוא פורש בפנינו תנועה אינסופית של מנעד רגשות רחב, של תחושות, חושים, מחשבות, שהן כולן כמו אנרגיות בתוכנו.
אבל איך ניתן להביא את אותה מהות יותר לידי מימוש? בטח כשהחיים "האנושיים" שלנו כל כך סבוכים, כל כך מבלבלים כל כך מאתגרים
אז אני יכולה להגיד שזה כנראה לא יקרה אם נשב על הר בהימלאיה ונעשה כל היום אום אוםםם אוםםם במדיטציה.
זה טוב ,לשם התרגול של החיבור.
אך בפועל, היא תבוא לידי ביטוי כשאנו נחייה את חיי היומיום. נעסוק בעיסוקים שלנו, בפרנסה, במערכות היחסים. נחווה קונפליקטים, אתגרים… ובתוך זה, מה שינחה אותנו, זה להיות הדבר הזה שמהדהד בתוכנו. שרוצה לבוא לידי ביטוי דרכנו. ונהיה קשובים לאופן בו הוא רוצה לבטא את עצמו.
אז כן, צר לי אולי לאכזב, שחיים על פי המהות אינם אומרים חיים שהם רק רגועים, שלווים, ונטולי בעיות ואתגרים
כי כאמור, בנו לכאן כדי להתפתח בתוך המימד האנושי.
בתוך הגוף הזה שלנו, המוגבל בהרבה מובנים (וגם המופלא והרחב בהרבה מובנים אחרים)
בתוך מערכות היחסים המורכבות לעיתים.
בתוך דרישות, חוקים וכללים שלעיתים חיצוניים לנו.
בתוך גוף רגשי סבוך ותנודתי.
כן. כל אלו, הם חלק מהדרך להביא את עצמנו לידי ביטוי.
שכן, דווקא בתוך הסביכות, המורכבות, והאתגרים, אנו מקבלים, כל פעם מחדש, הזדמנויות ללמוד על איכויות כמו: קבלה, נוכחות ערה, תנועה והשתנות. ובתוך כך ליצור שוב ושוב את החיבור המיוחל הזה, פנימה.
האיכויות הללו, הן אלו שמאפשרות לנו, לא רק לצאת מהלופ של החיים הכבדים, המעייפים, והמוגבלים אלא לחיות חיים הרבה ביותר משמעותיים, מגשימים ובריאים.
שכן, אנו מחוברים לכל החלקים.
האלוהיים והאנושיים.