אך מה קורה שהקונספציה הזו הולכת ומתרפקת?

דרך אגב היא הלכה והתפרקה עוד הרבה לפני ה7.10 אך התאריך הזה סימן את המכה שכבר אי אפשר שלא להתייחס אליה.

.

אנו הולכים לעידן של מנהיגות אחרת.

מנהיגות שקודם כל מתחילה מבפנים.

בו כל אחד, גם אם שייך לעם, לחברה, למדינה,  הוא זה שמנהיג את חייו.

אנחנו בתהליך ארוך  של מעבר, לסוג הנהגה שכזה, ולכן זה יקח זמן ובינתיים כדאי לפחות לתת מקום ל גם וגם

המנהיגות הפנימית, היא מנהיגות שמדריכה אותנו מתוכנו. מהלב. מתחושות הבטן והגוף, מהרגשות.

מתנועה פנימה שמבקשת מקום. זה לגמרי סוג של קשב אחר. מצריך מאיתנו להיות בקשר עם האני הפנימי שלנו, אפשר לקרוא לו בכייף האני האמיתי. האני האותנטי. או  המקור איתו הגענו הנה, ואוסיף שמנוקדת מבטי, הוא המקור גם לשמו הגענו הנה.

בקשר הזה ביני לבין האני הפנימי ארצה לברר:

מהם הערכים המנחים אותי

מהי האמת אותה חשוב לי לחיות

מהו המסר איתו הגעתי לעולם הזה

מהם הכישורים, היכולות, הניסיון שבאמצעותם אפשר לממש את המסר הזה

מה הלב מהדהד, לאן הוא רוצה ללכת, מה היה רוצה לעשות, ובאיזה אופן…

כל אלו שאלות ששווה לשאול,

לא להכל יהיה לנו תשובה, והתשובות משתנות עם הזמן…

וגם כשיש לנו תשובה, לא עם הכל יהיה לנו מה לעשות באופן מיידי.וזה בסדר והגיוני

אבל זה לא אומר שזה נכון לוותר ולא לנסות לשאול ולהקשיב.

לאט לאט, מקשיבים לו יותר ויותר. מכירים אותו מקרוב. מבינים. משנים. משתנים. נושמים. מנסים. שואלים.

לאט לאט

והנה זה קורה